להנות מהמסע לגילוי עצמי

מאמר מתוך הרצאה של הפילוסוף אלן ווטס בה הוא מדבר על משמעת עצמית, רכישת מיומנויות, וכיצד להנות מדרך הלימוד.

משמעת עצמית ופיתוח מיומנויות אישיות.

במסורות אסיאתיות זה עניין ידוע שכאשר אדם מגיע להארה או לתובנה, שהוא עצמו, הוא “פשוט זה”, כאשר הוא מגלה את הזהות האמיתית שלו, הוא עשוי להשתגע לחלוטין. לכן הם נוהגים תמיד להצמיד לכל שיטה שבאמצעותה ניתן להגיע להתעוררות רוחנית או לגילוי עצמי, גם את העניין של משמעת העצמית. בין אם זה באמצעות יוגה, באמצעות סמים מסוגים שונים, או כל שיטה אחרת. זה תמיד מלווה בתרגולי משמעת.

אני יודע שהמילה “משמעת” אינה פופולרית כל כך, אז אני מעוניין לבטא זאת באמצעות מילה חדשה. משום שרב האנשים שמלמדים משמעת, אינם מלמדים זאת היטב.
הם מלמדים משמעת המלווה בסוג של אלימות, כאילו שמשמעת היא בהכרח סבל או דבר מאוד לא נעים שעליך להשלים עמו. וזה ממש לא הסוד של משמעת, אני מעדיף להשתמש במילה “מיומנות” (skill).

 

משמעת היא דרך ביטוי. כדי להצליח לשמור על יציבות רגשית כשל אבן או סלע, עליך להיות נוקשה כסלע. וזה עניין לא קל, לכן אתה חייב ללמד את עצמך להיות מיומן מאוד ובעל משמעת עצמית של פסל. לא משנה מה תעשה, בכל מקרה אתה חייב להיות מיומן. וחשוב מאוד להבין שאין שום אפשרות לחוות הנאה כלשהי בחיים, בלי להיות מיומן. כי גם כסף לא קונה אושר, לעולם לא!

תראו, זה שאתם יכולים כרגע להיות ב”היי” מטורף, לצאת לבלות ולרדת על בקבוק ויסקי, זה משהו שלא יכולתם לעשות בלעדי אותם אנשים המיומנים במלאכת הזיקוק, אתם אפילו לא יכול לעשות אהבה, בלי להיות מיומנים.

 

כשגרתי פעם בסוסליטו, בנמל העיר עגנו מבחר גדול של סירות וספינות תענוגות. סירות מנוע, סירות מפרשים, מה שלא תרצו. אך הם מעולם לא עזבו את המזח, בעליהן משתמשים בהו בעיקר כדי לערוך בהן מסיבות קוקטייל בימי שבת וראשון.

הבעלים של כל כלי השיט האלה, גילו שהם רכשו כלי תחבורה שמאוד קשה לתפעל אותו. זה דורש מיומנות ועליהם לפנות המון זמן כדי לרכוש את המיומנות הזאת. אין להם את הזמן הפנוי הזה, אז כלי השיט שלהם פשוט נרכשו כ”סמל סטטוס”. במלים אחרות, אתם לא יכולים להנות משום דבר בחיים, בלי לרכוש מיומנויות כלשהי.

רכישת מיומנות חדשה אינה חייבת להיות מטלה קשה או לא נעימה.

אם המורה שלכם יודע כיצד לגרום לך להיות מוקסמים מהעניין אז תהליך הלמידה שלכם יכול להיות די מהנה עבורכם. ואין זה משנה באיזה סוג מיומנות מדובר. נגרות, כתיבה, בישול, חישובים כמותיים, או כל דבר אחר. זה יכול להיות תענוג אדיר לעבור את תהליך הלמידה הזה שדורש המון משמעת.

אדם יכול להיות מוזקיאי מעורר השראה. ואני אמנם לא מהנדס מוזיקלי במקצועי, אך אני מהנדס של מילים. אני יכול לשמוע במוחי את כל סוגי הסימפוניות או היצירות המוזקליות הכי מופלאות, אבל אין לי את הטכניקה הראויה על מנת לכתוב אותן בדף נייר ולחלוק אותן עם מישהו אחר. וחבל לי על כך מאוד.. אולי בסיבוב הבא..

אז כפי שאתם רואים, בכל מה שקשור למילים, אני יכול לבטא רעיונות משום שלמדתי את השפה, ועבדתי מאוד קשה לשם כך. לא שלא אהבתי את זה, דווקא מאוד אהבתי את זה. אהבתי את התהליך של כתיבת ספר. ולמרות שזה די קשה לכתוב ספר, זה מאוד מרתק, לומר את מה שבלתי אפשרי להיאמר.

אז אתה רואה מה בעצם קורה. קודם כל קיימת איזושהי השראה בתוכך, וכדי לבטא אותה או לגלם אותה, אתה צריך טכניקה. כלומר, להביא את השמיים ארצה, להפוך את הנסתר לגלוי, ולבטא עולמות עליונים במונחים של עולמות תחתונים. וכמובן שמאחורי הקלעים הם אינם נפרדים זה מזה. אך אין דרך להצביע על כך, בלי לעשות דבר הדורש מיומנות.

 

כולנו ממש זה עתה, נמצאים באמצע חזון האושר. כולנו מאוחדים עם האלוקות עצמה. אני לא ממש אוהב להשתמש בקלישאות האלה, אבל כולנו כבר שם, רק שאנחנו כל כך בתוך זה, שאנחנו כמו דג במים. הדג לא יודע שהוא במים, כמו שציפור לא יודעת שהיא באוויר, משום שהאוויר נמצא בכל מקום סביב לה.

באותו אופן אנחנו לא יודעים מהו צבע העיניים שלנו. ואני לא מתכוון לשאלה האם יש לך עיניים כחולות או חומות, אלא לרשתית העין שלך, אתה קורה לך “שקוף” או “חסר צבע”, רק משום שאין לך אפשרות לראות את הדבר.

אך זה דבר די בסיסי, להיות מסוגל לראות את הכל. אז במטרה לגלות היכן אתה נמצא, חייבת להיות דרך להפנות את תשומת הלב שלך לזה, אך זה דורש מיומנות.