איזהו עשיר השמח בחלקו

איזהו עשיר השמח בחלקו - מעשה בחוטב עצים שעמל קשה כל חייו, ושאל מדוע עליו לעבוד כזה קשה. יום אחד הופיע מלאך בחלומו וביקש ממנו להביע משאלה אחת ויחידה.

מי הוא העשיר? האיש השמח בחלקו.

מעשה בחוטב עצים שזאת מלאכתו מהיום שפתח את עיניו, לחטוב עצים מהיער בכל יום מעלות השחר עד הצהריים. וישאם חבילות על כתפו להביאם העירה כדי למכור אותם, ומדמיהם הייתה פרנסתו ופרנסת אשתו ובניו בכל יום, וזו הייתה מלאכת אבותיו ואבות אבותיו.

והנה יום מן הימים וזה היה בתקופת תמוז שהחום היה קשה מנשוא, והוא היה חוטב עצים כדרכו ביער. מרב החום והעייפות רפו ידיו וכשלו ברכיו, וקודם שנשא את החבילות על כתפו ישב על הארץ לנוח מעט ליד החבילות שהיו מוכנות, כי כשל כוחו.

כשהביט בעמלו ויגיע כפו יתחמץ לבבו, ונאנח במר רוחו באומרו, למה איש כמוני לעמל יוולד? לא נחתי ולא שקטתי מתי יום-יום לכרות עצים חזקים וגבוהים, ומאכלי תמיד לחם עם ירק השדה או בצלים, ומעודי לא טעמתי בשר עוף ובהמה, ומעולם לא תפסתי בידי מטבע זהב, ורק פרוטות כסף ונחושת מחיר חבילותי אשר אביא ביגיע כפי.

ומדוע לא יתנן לי זהב כמו השרים והעשירים והמלכים? וגם מיטות יקרות לשכב ולנוח עליהן? ומדוע לא ניתן לפני שולחן מלכים ושרים מלא וגדוש קערות זהב וכסף מלאים מיני מאכלים וממתקים.

וכזאת וכזאת הוא פורט והולך מכל הדברים היקרים בעולם, ועיניו זולגות דמעות, ומרוב בכייתו ואנחותיו נרדם ושכב במקומו ליד חבילת העצים.

ויחלום והנה לקראתו נער נחמד ויפה עיניים ופניו מאירות כמו כוכבי השמים, ובידו שרביט זהב. אמר לו: שמע השם יתברך קול אנחותיך, וראה את דמעותיך, ועתה שלחני אליך לומר לך, שאלה אחת תבקש ממני ואמלא שאלתך.

ענה ואמר לו: זאת שאלתי ואבקשנה, כל דבר אשר אגע בו בדברי ובכל אבר מאברי, יהפך לזהב.

ענה הנער ואמר: כדבריך כן יהיה. ויגע בו בשרביט הזהב שבידו. צחק ותכף ומיד נעלם מעיניו.

אז הבין כי מלאך שלוח מהשמים אליו. ויושט ידו ויקח עץ אחד מחבילתו אשר כרת בזיעת אפו, ויהפך העץ לזהב בכפו, וישמח שמחה גדולה. ואמר בליבו: עתה מלאכתי זו תהיה נחלה לאנשים אחרים לחטוב עצים ולשאת על כתפם משאות כבדים, ואני אהיה רם ועליון על כל העשירים והנכבדים, וגם על כל הנסיכים והמלכים.

עתה אגע בעצים ובאבנים ואהפכם לזהב, ואמכרם ואבנה בהם ארמון גדול כמושב מלכים, ותוכו ומיטות וכסאות כראוי, ואחר כך אכנס בו ואגע בו בידי ואהפכם לזהב, ואמלא אוצרותיו עפר ואשים ידי עליהם ויהיו לזהב.

היש בעולם מלך יושב בארמון אשר כל עציו ואבניו ורצפתו זהב וכל אוצרותיו הגדולים מלאים זהב? אם כן לי הזהב, לי הזהב ולא לאחר.

ובהיותו שמח ועליז בחלומו, בכל הדברים האלה אשר צייר ברעיונו, הרגיש בחלום כי הוא צמא מחום היום, ויושט ידו בחלום ויקח את הכד שהיה מלא מים מונח מראשיתיו כדי לשתות מים ממנו, ותכף ומיד בנוגעו בו נהפך החרס לזהב, והנה כד הזהב נוצץ לעומתו, וטתגדל שמחתו, אך המים שבתוכו נשארו מים כי לא נגע בהם בשרו עדיין, וכאשר הניח הכד על שפתיו כדי לשתות, גם המים נהפכו לזהב, ולא נזלו המים לפיו, כי בנוגעם בשפתיו שהם אבר מאבריו, נהפכו המים ונעשו זהב.

אז אותה שעה הרגשי האיש בסכלותו בתאוה אשר התאוה בשאלתוף ויצעק בחלומו בקול מר ואמר: מה עשיתי הלא שאלתי היא לרעתי, כי כל הנוגע בבשר איברי יתהפך לזהב. מה אוכל ומה אשתה?