אהבת חינם

כדי לאהוב אהבת חינם, יש להפסיק לשלם על אהבה. כדי להבין מה זה בדיוק אומר, עלינו קודם להבין את טבעה של האהבה.

אהבת חינם היא אהבה ללא תנאים בעוד שבאהבה שאני משלם עליה אני משלם באמצעות מילוי התנאים שהיא מציבה.

התנאים האלו לפעמים מתאימים לי ולכן לא בעייתי עבורי לשלם, ולפעמים מצריכים ממני להכחיש חלקים בעצמי על מנת לעמוד בתנאים ואז חלק נפרדים מהאהבה כי התשלום גדול מידי וחלק ממשיכים לשלם כי הם מכורים.

בעצם אפשר להגיד שהמטבעות איתם אנחנו משלמים על אהבה הם חלקים בעצמינו אותם אנחנו מוכנים לשנות או להכחיש על מנת להמשיך לקבל אהבה.

מה קורה כשאני מחליט לא לשלם יותר על אהבה, זאת אומרת לא לוותר על חלקים בעצמי בשביל לזכות בשימור הקשר האוהב עם אדם מסוים? בדידות.

וזו הסיבה שאנחנו מוכנים לשלם כל כך הרבה על אהבה לפעמים. בדידות היא הרגשה קשה מאוד לרוב בני האדם, כל כך קשה שהם ישלמו במיטב החלקים הפנימיים שלהם על מנת לא להרגיש אותה.

העניין הוא שהפעולה הזו של קניית אהבה במחוץ על מנת לא להתמודד עם הבדידות שבפנים יוצרת התמכרות שאין לה סוף ודווקא התמודדות עם הבדידות תביא לתוצאות בריאות יותר.

בדידות היא בקשה לאינטימיות, אפשר להיות בודד בין אנשים ואז התחושה הזו היא רמז שלי לעצמי שאני רוצה להיכנס ליותר אינטימיות עם האנשים שסביבי, אבל גם שמשהו מפחיד אותי לעשות את זה, ואפשר להיות בודד לבד ואז התחושה הזו היא רמז שלי לעצמי שאני רוצה להיכנס ליותר אינטימיות עם עצמי אבל גם שמשהו מפחיד אותי לעשות את זה.

להפסיק לקנות אהבה אומר להישאר עם הצורך באהבה בלי לקבל עליו מענה חיצוני וזה אומר שאני חייב להתחיל לייצר אהבה לפחות בכמות אותה אני צריך.

המעבר הזה מלהיות צרכן של אהבה ללהיות יצרן של אהבה הוא מעבר ענק שפותח לך את הדלת לאהבת חינם.

כשאני מפסיק להיות צרכן של אהבה שמחפש את העסקה הטובה ביותר עבורי ומתחיל להיות יצרן של אהבה שמוכן לעבוד עבורה, אני מקבל את הזכות למכור אותה באיזה מחיר שבא לי.

אבל למה שאחלק אהבה שעמלתי עליה כל כך הרבה בחינם?

לימדו אותנו שככל שמשהו עולה יותר הוא שווה יותר, וכך בטעות הבנו שגם אהבה עדיף למכור במחיר גבוה, למדנו לחשוב שאם אנחנו מציבים הרבה תנאים לאהבה שלנו היא שווה הרבה, היא מיוחדת, ואם האהבה שלנו ניתנת כמעט ללא תנאים היא אהבה זולה.

מי רוצה לקבל אהבה שניתנת כמעט לכל אחד?

העניין הוא שבאהבה זה קצת אחרת, וכשאדם מתחיל להיות יצרן של אהבה הוא מתחיל להבין את השוני, באהבה הנתינה והקבלה היא אותה פעולה בדיוק, זה לא שאם תתן תקבל, זה שפעולת הנתינה היא עצמה פעולת הקבלה.

משמע אם אני אתן אהבה במחיר מסוים אני בהכרח אקבל אהבה במחיר זהה. אין סיבה אמתית לתת תנאים לאהבה.

כל תנאי שאני מציב לקבלת האהבה שלי הוא רמז למקום בתוכי שאני לא מסוגל לאהוב, בעצם הצבת התנאי אני מפסיק את ההתמודדות עם החלק הזה ובעצם מבקש מגורם חיצוני אהבה.

אם הייתי מסוגל לאהוב את אותו החלק לא הייתי צריך את התנאי הזה, אם אני יצרן אהבה אני פשוט אעשה את העבודה הדרושה על מנת לייצר את האהבה שהחלק הזה בי צריך, וברגע שעשיתי את זה אין יותר צורך בתנאי, אבל זה לא הוגן.

אני אתן את האהבה שלי בחינם לאנשים שירצו למכור לי את שלהם, אני עלול למצוא את עצמי במערכות יחסים בהן רק אני מוותר על עצמי והם מקבלים את האהבה שלי בחינם.

אז זה לא נכון, כמו שנאמר בהתחלה, הדרך הכי טובה שאני מכיר להתחיל לאהוב אהבת חינם היא להפסיק לשלם על אהבה ולהסכים להתמודד עם הבדידות שההחלטה הקיצונית הזו תביא לך מה שהיפוך אותך ליצרן אהבה יותר ויותר טוב.

ככל שתתמיד בזה יותר ויותר, כל פעם שעולה בך הצורך לקנות אהבה זה רמז להתחיל לעבוד על יצירת אהבה לחלק מסוים בך שכרגע אתה לא יודע איך לאהוב.

אז מה? אני אשאר לבד? לא אהיה מוכן לקבל אהבה מאף אחד כי לכל אחד יש תנאי כזה או אחר ואני פשוט אהיה סוציופט שאוהב את עצמו וזהו?

העניין הוא שאדם שמציב לך תנאים לאהבה הוא לא אדם שאוהב אותך, אלא אדם שאוהב את התנאים שלו, וכשאתה מתחיל לאהוב אנשים ולא תנאים נפתחת בפנייך עוד תת סוגה של אהבה ושמה חמלה.

חמלה היא היכולת לאהוב אדם שלא אוהב אותך. זאת אומרת היכולת לתת אהבת חינם גם לאנשים שאינם מסוגלים לתת לך ולעצמם אהבת חינם, וזו תחושה שאין לה תחליף, כי כמו שאמרנו, באהבה, פעולת הנתינה היא קבלת הקבלה.

לקבל תנאים לאהבה מהאחר לא צריך להפחיד ולסגור אותי, זה יכול לעורר אצלי חמלה, ובכך להצליח לתת לעצמי ולו אהבה.

וכאשר אני אסרב לשלם לאדם שרוצה לתת לי אהבה אבל הוא ימשיך לקבל ממני אהבה, הוא עלול להרגיש בטוח להסיר יותר ויותר תנאים ובכך להסכים להראות לי ולעצמו חלקים יותר פגיעים בעצמו, ובכך לפתח בעצמו את היכולת הייצרנית.

וזה איך אהבת חינם מתפשטת, על ידי הכוונה האוהבת שבחוסר ההסכמה לקנות אהבה.